טעות הסקר הכוללת
עוד מתחילת המאה ה-20 הסקר מהווה את אחת המתודות השכיחות לחקר המציאות החברתית, העסקית והפוליטית שבה אנו חיים ופועלים. הסקרים מאפשרים לאמוד עמדות, תפיסות הרגלי התנהגות ותופעות חברתיות בנושאים רבים ועל ידי השגת מידע מחלק קטן בלבד של האוכלוסיה. כפועל יוצא מכך - איסוף המידע בסקרים מבוצע בפרק זמן קצר יחסית ובהשקעה תקציבית לא גבוהה (בהשוואה לשיטות מחקר אחרות). אולם, בצד יתרונותיהם הסקרים נתונים לטעויות פוטנציאליות.
הפחתת טעות הסקר הכוללת (Total Survey Error) היא תנאי הכרחי לתקפות ולמהימנות הסקר ויש ליישם אותה בשלבים השונים של הסקר. כך למשל, בשלב הגדרת האוכלוסייה ותכנון מערך דגימה על החוקר להתמודד עם טעות הדגימה וטעות הכיסוי; בשלב של ניסוח השאלון יש למנוע טעויות מדידה אפשריות; בשלב איסוף הנתונים יש להפחית את ההטיות הנובעות מאי תשובה עקב סרוב ואי התקשרות.
טעות דגימה - טעות הדגימה נובעת מעצם העובדה שחוקרים רק חלק מהאוכלוסייה ומסיקים על האוכלוסייה כולה. על מנת למזער את טעות הדגימה בכל מתודות הסקרים – יש להגדיל את המדגם, כמובן תוך שמירה על ייצוגיות המדגם ובמסגרת מגבלות התקציב הקיימות.
טעות כיסוי - טעויות כיסוי הן פונקציה של חוסר ההתאמה בין אוכלוסית המטרה ומסגרת הדגימה. טעות הכיסוי קיימת כאשר חלק מהאוכלוסייה אינם כלולים במסגרת הדגימה. כאשר רוב אוכלוסיית המחקר נכללת במסגרת הדגימה טעות הכיסוי מוגדרת כמינימלית וניתן לפיכך לבצע סקרי אינטרנט הסתברותיים מהימנים ותקפים.
טעות אי תשובה - טעות אי תשובה נובעת מהעובדה שלא כל האנשים שנכללים במדגם מוכנים או מסוגלים להשיב על הסקר, והיא מהווה פונקציה הן של שעור הבלתי מרואיינים והן של ההבדלים בין המרואיינים והבלתי מרואיינים במשתנים הנחקרים. על מנת להתמודד עם אי תשובה נהוג ליישם פרקטיקות מתודולוגיות שנמצאו כיעילות במחקרים רבים ושקלולים סטטיסטיים לאחר איסוף הנתונים.
טעות מדידה - טעויות מדידה בסקרים מבטאות את הסטיה של תשובות המרואיין מהערך האמיתי שמאפיין אותו והן עשויות לנבוע מהמרואיין (העדר מוטיבציה, בעיות הבנה, חוסר יכולת לספק מידע מדוייק, סילופים או עיוותים מכוונים וכו'), מכלי המחקר (ניסוח לא טוב של השאלות, עיצוב לא טוב של השאלון, בעיות טכניות וכו') או ממאפייני מתודת הסקר. על מנת להתמודד עם בעיה פוטנציאלית זו מעוצבים סקרי האינטרנט בהתאם לעקרונות של עיצוב שאלונים "ידידותיים למרואיין", המגדילים את הסיכוי שהמרואיינים שעלו במדגם יענו על הסקר במדוייק, כלומר יענו על השאלות באופן שהחוקר התכוון אליו ובהתאם לערכי המדידה האמיתיים.
גורמי הטעות, הביטוי של הטעות ואופן ההתמודדות עמה משתנה בין סקרים שונים – בהתאם למאפייני אוכלוסיית המחקר, נושא הסקר וגוף המחקר, מתודת איסוף הנתונים ומאפיינים אידיוסינקרטיים של הסקר. כך למשל, קיימת שונות בטעויות המאפיינות סקרים פנים ארגוניים בקרב עובדים ומנהלים לעומת סקרי לקוחות, סקרים פוליטיים ומחקרי דעת קהל לעומת סקרים שיווקיים, סקרים אקדמיים לעומת מסחריים, סקרים מקומיים לעומת בינלאומיים. כמו כן, איסוף נתונים באמצעות האינטרנט מאופיין בהטיות ספציפיות הנובעות מהשימוש במדיה האלקטרונית שאינן קיימות במתודות אחרות, מתודות ראיון נתונות לטעויות מעט שונות ממתודות למילוי עצמי וכו'.
המאמץ לבצע סקרים אכותיים דורש שהחוקר ישאף לבטל או לכל הפחות להפחית את כל ארבעת סוגי הטעויות. לפיכך, סקר טוב בכל מתודה שהיא, הוא סקר שבו לכל הפרטים באוכלוסיה יש הסתברות ידועה וקבועה להכלל במדגם (המנעות מטעות כיסוי), הפרטים נדגמים בשיטות רנדומליות ובמספר גדול מספיק על מנת לאפשר רמת דיוק רצויה (הגבלת טעות הדגימה), השאלון מנוסח ומעוצב באופן אשר גורם לכך שאנשים יספקו מידע מדויק (המנעות מטעויות מדידה) וכל הפרטים אשר נכללו במדגם משתתפים בסקר ומשיבים על השאלון במלואו (המנעות מטעות אי תשובה).
עקרונות אלה מהווים סטנדרט אליו החוקר צריך לשאוף. לא ניתן להשיג יעד זה במלואו. כל הסקרים נתונים לטעות במידה זו או אחרת. המטרה של החוקר היא להיות מודע לטעויות האפשריות וליישם פרקטיקות נכונות כדי להתמודד עמן באופן יעיל. חוקר המבצע עבודתו נאמנה יודע לזהות מראש את המקורות הפוטנציאליים לטעות, לנקוט באמצעים מתודולוגיים וסטטיסטיים להתמודד עמם ולהפחית למינימום את ההטיה באומדני הסקר הנובעת מהם.